יצחק רבין נולד בירושלים ב-1 במרס 1922 וגדל בתל אביב. ב- 1940 סיים את לימודיו בבית הספר החקלאי "כדורי" בהצטיינות, וב- 1941, בהיותו בהכשרה בקיבוץ רמת יוחנן, גויס לשורות הפלמ"ח, החל להתקדם בסולם הדרגות של הפלמ"ח, היה מפקד מחלקה, מפקד גדוד ולבסוף מפקד חטיבת הראל במלחמת העצמאות.
בצה״ל שימש רבין מפקד בית הספר למפקדי גדודים, ראש מחלקת מבצעים באגף המטה הכללי, וראש מחלקת הדרכה באג"ם. ב-1956 מונה לאלוף פיקוד צפון, וב-59 היה לראש אג"ם במטכ"ל. ב-1961 מונה גם לתפקיד סגן הרמטכ"ל וב-1964 לרמטכ"ל. כרמטכ"ל הוביל רבין את צה"ל לניצחונו במלחמת ששת הימים.
יצחק רבין השתחרר מצה"ל בסוף שנת 1967 ומונה לשגריר ישראל בארצות הברית. הוא כיהן בתפקיד זה בשנים 1968-1973, ותרם רבות לחיזוק הקשרים בין ארצות הברית לישראל. עם סיום כהונתו בוושינגטון, שב לארץ, ובבחירות שנערכו בדצמבר 1973, לאחר מלחמת יום כיפור, נבחר לכנסת ומונה לשר העבודה בממשלתה של גולדה מאיר. ביוני 1974, לאחר דו"ח ועדת אגרנט, התפטרה גולדה מאיר מתפקידה ורבין נבחר על ידי חברי מפלגתו לתפקיד ראש הממשלה.
רבין כיהן כראש ממשלת ישראל בין השנים 1977-1974, במהלכן השלים את המשא ומתן שנפתח בימי גולדה מאיר, וחתם על הסכם ביניים עם מצרים בספטמבר 1975. ההסכם לווה בחתימה על הסכם הבנה בין ארצות הברית לישראל, שפתח את הדרך לאספקה מחודשת של נשק ומטוסים לישראל.
ב- 1977 חל מהפך פוליטי בישראל, ומפלגת הליכוד עלתה לשלטון. רבין היה לחבר כנסת מן השורה, וחבר בוועדת החוץ והביטחון. בממשלת האחדות (1988-1984) כיהן כשר הביטחון.
ב-1992 נבחר רבין בשנית לתפקיד ראש ממשלת ישראל. כראש ממשלה חתם עם יושב ראש אש"פ, יאסר עראפאת, בספטמבר 1993, על "הסכמי אוסלו", ובמאי 1994 חתם בקהיר על הסכם "עזה ויריחו תחילה" שעסק ביישום השלב הראשון של הצהרת העקרונות. על מאמציו ופעילותו לקידום השלום קיבל יצחק רבין ב-1994 את פרס נובל לשלום, יחד עם שר החוץ בממשלתו, שמעון פרס, ויושב ראש הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת. בהמשך אותה שנה, חתמו יצחק רבין ומלך ירדן, חוסיין, על הסכם שלום בין שתי המדינות.
בנובמבר 1995, בסיומה של עצרת תמיכה בשלום בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, נרצח יצחק רבין, בידי מתנקש יהודי. יצחק רבין הותיר אחריו אישה, לאה, בת, דליה, ובן, יובל.
המקור : http://www.pmo.gov.il
