שמעון פרס (1923-2016) היה נשיאה התשיעי של מדינת ישראל, ראש הממשלה השמיני, וחתן פרס נובל לשלום.
נולד בשם שמעון פֶּרְסְקי, בעיירה וִישְׁנֶבָה שבפולין. בני משפחות אביו ואמו נרצחו בידי הנאצים עם כאלפיים מבני העיירה. עלה ארצה ב-1934, ובגיל 14 התקבל ללימודים בבית הספר החקלאי בבן שמן.
מגיל צעיר היה פרס מעורב בעשייה ביטחונית ופוליטית. ב-1946, בהיותו בן 23 בלבד, השתתף בקונגרס הציוני בבזל, וב-1947 החל לעבוד עם דוד בן-גוריון ועם לוי אשכול במפקדת "ההגנה", ועסק בענייני כוח אדם ורכש. בגיל 29 מונה לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון, ובתפקיד זה הגיע להישגים רבים, לרבות הידוק הברית עם צרפת, ייסוד הכור הגרעיני בדימונה והקמת התעשייה האווירית.
בשנת 1959 נבחר לראשונה לכנסת, מטעם מפא"י, ושירת כחבר הכנסת, בקואליציה ובאופוזיציה, כמעט ברציפות, במשך 48 שנים. יותר מכל חבר כנסת אחר לפניו. הוא אף כיהן כיושב ראש מפלגת העבודה לזמן הממושך ביותר – כ-20 שנים. הוא מונה לתפקיד שר ב-12 ממשלות שונות. בין השאר, כיהן כשר הביטחון, שר האוצר, שר החוץ ומשנה לראש הממשלה. כשר החוץ בממשלת יצחק רבין, היה פרס בין מובילי המגעים בין מדינת ישראל ואש”ף, שהסתכמו בחתימה על ״הסכמי אוסלו״ – דבר שזיכה אותו בפרס נובל לשלום לשנת 1994, ביחד עם רבין וערפאת.
פעמיים כיהן שמעון פרס כראש הממשלה: בפעם הראשונה, בין 1984 ל-1986 – לאחר שבבחירות לכנסת ה-11 לא הושגה הכרעה בין המערך, שבראשו עמד, ובין הליכוד, בראשות יצחק שמיר, הוחלט להקים ממשלת אחדות לאומית, ולקיים רוטציה בין שני המנהיגים לתפקיד ראש הממשלה. פרס היה הראשון ברוטציה. כהונתו השנייה, בין נובמבר 1995 למאי 1996, החלה סמוך לאחר רצח יצחק רבין, מתוקף תפקידו כממלא מקום ראש הממשלה, ונמשכה עד לבחירות לכנסת הארבע עשרה, שבהן הפסיד לבנימין נתניהו, בהפרש של אחוז אחד.
אחרי ההפסד בבחירות, שימש פרס, לפרקים, יו״ר מפלגת העבודה, ומשנה לראש הממשלה, עד שנבחר לנשיא המדינה, בשנת 2007. בתקופת כהונתו, שנמשכה שבע שנים, המשיך להשתמש במעמדו בעולם כדי לקדם את האינטרסים של ישראל. פרס היה לאדם היחיד בתולדות מדינת ישראל שכיהן גם כראש הממשלה וגם כנשיא המדינה.
מקור: Http://He.wikipedia.org
